גזר דין בתיק ת"פ 203-09

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, בשתי עבירות של תקיפה ובעבירת איומים. כעולה מכתב האישום המתוקן ביום 19.6.08 בחניון בית קמה, תקף הנאשם את המתלונן בכך שדחף אותו בשתי ידיים, איים עליו בכוונה להפחידו, העיף לו את מכשיר הטלפון הנייד, הכה אותו במכת אגרוף בפניו, קרע את חולצתו והעיף מעל פניו את משקפי הראיה.
2. המאשימה התייחסה לחומרת העבירות ולצמצום האחריות של הנאשם וביקשה להותיר את ההרשעה על כנה ולגזור על הנאשם מאסר על תנאי, של"צ, קנס ופיצוי.          
   התובעת ציינה כי הנאשם לא היסס לאיים באופן בוטה על המתלונן ולתקוף אותו בברוטאליות שוב ושוב, היא הגישה גם את המסמכים הרפואיים המעידים על התקיפה במתלונן. בנסיבות אלה נטען כי אין מקום להימנע מהרשעה.
3. הסנגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן. הוא ציין כי הנאשם בן 40 ואב לששה ילדים ללא כל עבר פלילי או הסתבכות נוספת. הוא בא ממשפחה מכובדת, אשתו עומדת לקראת סיום תואר ראשון, אחיו בעלי השכלה גבוהה: האחד מהם מרצה במכללה, השני חשב באותה מכללה ושני אחים אחרים רופאים, אח נוסף הינו רוקח ואח אחר אדריכל. הנאשם עובד כבר עשר שנים כמנהל חשבונות, והמשך העסקתו מותנית בכך שלא יהיה לו עבר פלילי, בעיקר משום שהוא מתעתד ללמוד יעוץ פיננסי. כתב האישום תוקן, הנאשם לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה, ובנסיבות אלה ביקש הסנגור לאמץ את המלצות התסקיר, לבטל את ההרשעה ולהסתפק בעונש של של"צ.
4. הנאשם עצמו הביע בפני בית המשפט צער וחרטה על המעשה. הוא ציין כי הוא מבין את חומרת המעשה, וביקש עונש שיהיה מידתי כך שלא ישפיע על שיקומו ועל פרנסתו.       
   
5. תסקיר שירות המבחן מיום 8.2.12 מלמד כי הנאשם מוערך על ידי הסובבים אותו כאדם סובלני המסייע לזולת ללא דפוסים אלימים. שירות המבחן התרשם כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. הנאשם חש בושה סביב מעורבותו הפלילית והדבר בא לידי ביטוי בנטייה לצמצם את חומרת העבירה. שירות המבחן התרשם כי במצבים בהם חש הנאשם מאוים, הוא עלול להגיב באימפולסיביות. הנאשם נטה לצמצם את חומרת מעשיו והדגיש את הישגיו מול טשטוש החלקים החלשים באישיותו ובהתנהגותו. יחד עם זאת, תחושות הבושה והכישלון הנובעות מההליך המשפטי מצמצמות את הסיכון להתנהגות עוברת חוק בעתיד. בנסיבות אלה, ממליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתו ולהסתפק בעונש של 160 שעות של"צ.     
   
6. סוגיית ההרשעה - ההלכה קבעה כי כאשר נקבע כי נאשם בגיר ביצע עבירה, בדרך כלל יש להרשיעו. העדר הרשעה הוא חריג קיצוני ויוצא דופן. הימנעות מהרשעה אפשרית רק בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337 , 341-342 (1997)).
7. בעניין דומה של הרשעה בעבירות של תקיפה איומים והיזק במזיד, על רקע סכסוך של מה בכך בין נהגים, קבעה כב' השופטת חיות בית המשפט העליון כי אין מקום להמנע מהרשעה:

" כאשר בנאשמים בגירים עסקינן, הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה ירשיע בית-המשפט את הנאשם ולא ימנע מהרשעתו אלא במקרים יוצאי-דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם בשל ההרשעה לבין חומרתה של העבירה... ...התלהטות יצרים, שתחילתה בויכוח בין נהגים על עניינים של מה בכך, וסופה - לא אחת - פגיעה ברכוש ובגוף, היא תופעה מדאיגה הקונה לה, לאחרונה, אחיזה במקומותינו ומן הראוי לשרשה..." (רע"פ 3013/03 יאיר רוחם נ' מדינת ישראל, (2003)).   

8. בעניין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, קבע בית המשפט העליון, כי הגם ששיקומו של הנאשם מהווה שיקול חשוב בשאלת הרשעתו של נאשם, אין הוא מהווה שיקול יחיד. מנגד ניצבים חומרת העבירה ושיקולי ענישה אחרים. על מנת להימנע מהרשעה בעבירה של אלימות שומה להראות, כי מדובר במקרה חריג, בו הרשעת הנאשם עתידה לפגוע באופן חמור בסיכויי השיקום (רע"פ 2765/01 רז לוינסון נ' מדינת ישראל, (2001)).
9. בתיק ע"פ (מחוזי ב"ש) 7131/05 חחיאשוילי דני נ' מדינת ישראל, (2007), אישר בית המשפט המחוזי הרשעה של לוחם מג"ב ללא דופי בעבירה של תקיפה וציין כי השימוש באלימות ע"י איש מרות מחייב הרשעה (ור' גם ע"פ (מחוזי חי') 745/05 מדינת ישראל נ' חדד שלמה, (2006) ; ע"פ (מחוזי חי') 315-08 מ.י. נ' חודדטוב באסן, (2009)).           
   מנגד, בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל הרשעתה של שוטרת בעבירות תקיפה ואיום שעברה שלא במסגרת עבודתה כשוטרת, אלא בסכסוך שכנים, נוכח העובדה שמדובר היה באירוע חד-פעמי, היו תלונות נגדיות, וכן היו נסיבות אישיות חריגות של בעל נכה, עובדה שתקשה עוד יותר במקרה של פיטוריה (ע"פ (מחוזי יר') 1003/99 מזל אביטל נ' מדינת ישראל, (1999)).
   במקרה של אלימות בין בני זוג, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה וקבע כי אין מקום להמנע מהרשעה, חרף תסקיר חיובי (ע"פ (מחוזי ב"ש) 30009-11-11 מדינת ישראל נ' ג' ש', (2012) ור קבלת ערעור באלימות במשפחה נסיבות דומות: ע"פ (מחוזי יר') 5013/09 מדינת ישראל נ' ד' ש', (2010)).
10. בענייננו, מחד גיסא מדובר בעבירה שאיננה פשוטה של גילוי אלימות בלתי מוסברת קשה וחריגה כלפי המתלונן, ומאידך גיסא, מדובר בנאשם נורמטיבי בדרך כלל אשר לוקח אחריות על המעשה, מביע תחושות של חרטה ובושה, ואשר הרשעה פלילית עלולה לפגוע בו בעתיד מבחינה תעסוקתית.
11. אכן, מדובר בנאשם בן 40 שמעולם לא הסתבך קודם לכן, האירוע היה לפני קרוב לארבע שנים, הנאשם מגלה חרטה ובושה ושירות המבחן ממליץ להימנע מהרשעתו. הלב נוטה להמנע מהרשעת הנאשם.         
    יחד עם זאת, קשה להקל ראש במעשיו של הנאשם, אשר תקף את המתלונן על לא עוול בכפו באופן אלים וחסר עכבות. מדובר באלימות קשה של איומים בוטים והטלת אגרוף בפניו של המתלונן, על רקע סכסוך של מה בכך.       
    דבריה של כב' השופטת חיות בעניין רע"פ 3013/03 רוחם, מדברים בעד עצמם. המהירות שבה גולשים "סכסוכי רחוב" מעין אלה לאלימות, חייבת להדיר שינה מעינינו. מן הראוי לשרש את תופעת האלימות, כאשר מהר מדי מתלהטות הרוחות ומונפות הידיים. הדברים נכונים גם כאשר מדובר באלימות חד פעמית כמו בענייננו.